​

לאור הדיון הביקורתי, על הצוות להסכים על סוגיה מרכזית ולחלץ שאלת עוגן ליחידה כולה (ראי כלי לחילוץ שאלת עוגן). אן הצוות יכול להיעזר בחוברת או באתר זה – לבחור שאלה אחת מתוך אלו המוצעות למטה, לערער על שאלות העוגן המוצעות וכמובן לשנות את אחת השאלות ולכתוב חדשה. 

​

על פניו, הסיפור "עצת החמור" מלמד אותנו על המהות של חוכמה ועורמה. המלך שלמה, הדמות המזוהה ביותר עם חוכמה וצדק בתרבות היהודית, נהנה בסוף הסיפור מחוכמתו ועורמתו של החמור, אשר הצליח להתחמק מעבודה קשה ולגרום לחברו השור לעבוד קשה ממנו ואף הערים על שלמה המלך עצמו: "וְהַמֶּלֶּךְ שְלֹמֹה צָחַק שוּב צְחוֹק גָדוֹל עַל חָכְמָתו וְעַל עָרְמָתו שֶּל הַחֲמוֹר הַפִקֵח". אולם העובדה ששלמה כל כך נהנה מחוכמת החמור בסיפור מעוררת תמיהה: אין עוררין שהחמור יודע לעשות מניפולציות ולהפוך כל מיני מצבים לטובתו בסיפור, אך האם זוהי חוכמה כפי שאנו מבינים אותה? האם חוכמה לא קשורה ואמורה להוביל גם לצדק?

יש כאן שלוש דמויות מרכזיות: החמור, השור ושלמה שצופה ומתערב בעקיפין בנעשה.  מה ההבדלים בין החמור והשור? האם הראשון חכם והשני תם? בכל מקרה נדמה שחוכמתו של החמור היא חוכמה המשחקת רק לטובתו ופוגעת באחרים.  איזו מן חוכמה זו? ניתן לטעון שחוכמה אמיתית היא כזו שלא מקדמת רק אותי ופוגעת אחרים אלא משרתת אותי וגם את הכלל. או במלים אחרות – חוכמה (כפי שחוכמתו של שלמה לא פעם מתוארת) היא חוכמה המקדמת את הטוב בעולם.

​

לאור זאת, 2 שאלות עוגן אפשריות ליחידת לימוד זו:

​

1. האם עצותיו של החמור מבטאות חוכמה? 
2. האם הייתם רוצים את החמור כחבר?

​

אם זו היחידה הראשונה שאתן מתנסות בה, כדאי לחשוב בסוף על נורמות השיח בדיון שלכן ולנסח יחד חוקי שיח פדגוגי.

​