הצבת שאלת עוגן
מה זו שאלת עוגן?
שאלת העוגן הינה שאלה הממקדת את הקריאה, הדיונים והכתיבה ביחידה כולה בשלב ההוראה בכיתה. היא מאירה זרקור על סוגיה משמעותית וממוקדת בטקסט – סוגיה המעוררת והמאפשרת דיון.
עקרונות מעשיים
-
שאלות עוגן צריכות להיות בעלות זיקה ברורה לטקסט. הטקסט הוא הבסיס של שאלת עוגן ויש להיזהר "מלהתרחק" יותר מדי מהטקסט כשחושבים עליה. למשל, אם שאלת העוגן לסיפור פינוקיו יהיה "מהו שקר?" ייתכן שהתלמידים יפנו לדיון מאוד מעניין בנושא – אך לא יידרשו לניתוח ופרשנות הטקסט.
-
"התשובה" לשאלות עוגן לא נמצאת בטקסט. פעמים רבות כאשר אנו מנסים לחשוב על שאלות בעקבות קריאת טקסט, אנו מניחים שהטקסט עצמו – בד' אמותיו – יכול לספק תשובות לשאלות אלו. אולם שאלות שיש להן תשובה מובהקת בטקסט הן בדרך כלל לא שאלות שמובילות לפרשנות ובירור המשמעות של הטקסט. שאלת העוגן כוללת בתוכה תהליכי להבנת הטקסט (כפי שעולה מהעיקרון הראשון) וגם פרשנות הטקסט – לאור תפיסות וידע שאינם בהכרח קיימים בתוכו – אלא בראשם ובליבם של משתתפי הדיון.
-
שאלות עוגן צריכות להיבחן בכיתה. ייתכן שלאור הדיון המקדים ובחינת סוגיות שונות בטקסט, הצוות יבחר שאלת עוגן מסוימת שהוא ירגיש שהיא מצוינת – פתוחה, מערערת, עשירה, מחוברת וטעונה – ואולם, התלמידים בכיתה לאו דווקא יגיבו אליה כמצופה. אולי הם ירגישו שהשאלה לא רלוונטית לחייהם, או מורכבת מדי, או שהם יהיו עסוקים דווקא בשאלות אחרות – לעתים לא פחות פוריות מהשאלה שהצוות בחר. חשוב שהמורה תבחן בשיעורים הראשונים ביחידה האם שאלת העוגן אכן עוזרת להבין ולפרש את הטקסט – ותהיה מוכנה לערוך שינויים תוך כדי הלמידה.
הצבת שאלת עוגן בצוות
לאחר הדיון המקדים, המורה המובילה מציגה לצוות את העקרונות של שאלת העוגן המופיעות מטה, ומדגישה את העקרונות לעיל. לאחר מכן, המורה המובילה יכולה לבחור בין שני תהליכים להצבת שאלת עוגן:
הצעה 1:
- המורה המובילה מחלקת את חברות הצוות לזוגות ומבקשת מכל זוג להציע 2-3 שאלות עוגן טובות לטקסט.
- לאחר עבודה של כ-15-20 דקות, המורה המובילה אוספת ומרכזת את השאלות שהוצעו על הלוח ובוחנת יחד עם חברות הצוות יתרונות וחסרונות של כל שאלה. חשוב להדגיש שאין הכרח שכל המורות בצוות יבחרו את אותה שאלת עוגן לכיתתן – וייתכן ואפילו עדיף לעודד מורות ללמד את אותה יחידה סביב שאלות עוגן שונות, ולשתף לאחר מכן בצוות.
הצעה 2:
- לאחר הדיון המקדים, המורה המובילה מבקשת מחברות הצוות לקרוא שוב את הטקסט ולכתוב באופן אישי כמה שיותר שאלות שעולות, ללא הבחנה – על עניינים קטנים או גדולים, ברובד גלוי או סמוי, לאורך ולרוחב של הטקסט.
- המורה המובילה מבקשת להעתיק את השאלות – כל שאלה בנפרד – על דבקיות (sticky notes), ולהדביק אותן על גבי לוח. חברות הצוות מוזמנות לעבור ולקרוא שאלות שחברותיהן כתבו.
- המורה המובילה מבקשת מחברות הצוות לנסות ולמיין את הדבקיות, תוך הבחנה בין שלוש קטגוריות: שאלות עובדתיות (שניתן לענות עליהן בצורה ישירה על סמך הטקסט או להסכים שהטקסט לא יכול לענות עליהן, לדוגמה: מה קרה לפינוקיו אחרי שגורש מהקרקס?); שאלות פרשניות (שניתן לענות עליהן מתוך הטקסט, אך יש לגביהן ספק/אפשרויות שונות, לדוגמה: מדוע רצה ג'פטו ילד?); ושאלות הערכה (שצריך לצאת "מחוץ" לטקסט כדי לענות עליהן, לדוגמה: האם פינוקיו הוא סיפור טוב?)
- לאחר תהליך המיון, המורה המובילה מבקשת להתמקד בשאלות הפרשניות של הצוות – ומתוכן לבחור את השאלה המעוררת הכי הרבה ספק – ומאפשרת הכי הרבה פרשנות. חשוב להדגיש, ההתמקדות בשאלות פרשניות בהקשר זה לא בא לבטל את הצורך בעיסוק בשאלות עובדתיות או שאלות הערכה – אלא שהשאלות הפרשניות יכולות להוביל אותנו לשאלות עוגן איכותיות.