על מנת שהטקסט יהיה כר פורה ללמידה ביחידת הלימוד, על הצוות לנסות לגלות ולזהות אילו רעיונות וסוגיות מעניינים קיימים בו – ולהחליט על מיקוד באחד מהם. מומלץ שמיקוד זה יישען על קריאה ועיסוק מעמיק בטקסט של הצוות. הקריאה המשותפת תאפשר יצירת זיקה לטקסט, סימון סוגיות חשובות בו ובירור משותף על מה כדאי לדון בו ובעקבותיו בכיתה.
הצעה לדיון מקדים ב"מעשה נדיב" בצוות בהובלת המורה המובילה:

​

1. קריאת הטקסט.

2. לאחר קריאת הטקסט, המורה המובילה מבקשת תגובות חופשיות מהמורות. חשוב לנסות להגיב ברמה הרגשית והאישית, לא לחשוב כמורה ("מה אנחנו חושבות ומרגישות" ועדיין לא לעסוק ב"מה הילדים יחשבו" או "איך כדאי לבצע בכיתה"). בשלב זה נתמקד באיך הסיפור פגש אותנו כקוראות. 

3. לרוב במבט הראשון על הטקסט הקורא מוטה להרגיש כי המעשים של גרונה ושל המורה נדיבים וצודקים – וזוהי בצורה די מפורשת עמדת המחבר והמסר הכללי של הסיפור. לנו יש רצון לייצר "סדקים" בקריאה זו, על מנת לאפשר דיון פתוח בו ניתן לחשוב בצורה ביקורתית על המסר והסוגיות שהסיפור מעלה. מוצעות פה שלוש דרכים לעודד קריאה ביקורתית ופתוחה יותר של הטקסט. אפשר לבחור אחת או לשלב בין כולן:
    

א. הפניית המבט אל קרוסי: לבקש ממורות הצוות לחשוב כיצד הוא מרגיש במהלך האירועים המתוארים, מה המקום שלו בסיפור, מה הוא חושב ועם אילו תחושות הוא יוצא.
ב. הפניית מבט ביקורתי על גארונה: איפה היה כשהתעללו בקרוסי? האם באמת הסתכן כשלקח אחריות על זריקת הקסת?
ג. הפניית מבט ביקורתי אל המורה: האם הסליחה המיידית שלו לתלמידים שהתעללו בקרוסי מוצדקת? האם יש לו בכלל מנדט לסלוח לנערים? כיצד להתייחס לדבריו על קרוסי בנכוחותו?