​

 

הצעות לדיון מקדים ב"המלך שלא ידע לבכות" בצוות:

1. קריאת הטקסט.

2. לאחר קריאת הטקסט, המורה המובילה מבקשת תגובות חופשיות מהמורות. חשוב לנסות להגיב ברמה הרגשית והאישית, לא לחשוב כמורה ("מה אנחנו חושבים ומרגישים" ועדיין לא לעסוק ב"מה הילדים יחשבו" או "איך כדאי לבצע בכיתה"). בשלב זה נתמקד באיך הסיפור פגש אותנו כקוראים מבוגרים. 

​

סוגיות מוצעות לדיון:

המעשייה מספרת על המלך טוביה, שמלך על ממלכה, בה הכל טוב. למלך יש בעיה אחת-הוא אינו מצליח לבכות. יועציו מנסים לעזור לו לפתור את הבעיה בכל מיני דרכים, ביניהן להביא לו לראות דברים עצובים ולקחת אותו לראות את השקיעה, אך לא מצליחים. לאחר שנים רבות, המלך רואה זוג צעיר עם ילד ובשל התובנה כי עלומיו נעלמו ולא ישובו, הוא מתחיל לבכות. הוא בוכה ובוכה עד שמדמעותיו נוצר אגם גדול, אליו הולכים אנשים שלא מצליחים לבכות. 
 

• מעשייה זו אינה עשייה רגילה. כאשר אנו קוראים מעשיות, לרוב אנחנו מוצאים בקלות מוסר השכל, או מסר ובמעשייה זו קשה למצוא אחד כזה. העיסוק בה מורכב וזאת בעיקר מפני שהיא בנויה סביב פרדוקס, שאין בו תשובה חד משמעית. הפרדוקס הזה מזמן דיון פורה. למרות שלעיתים נראה שהרעיונות העומדים מאחורי הסיפור מורכבים, ילדים מצליחים להתחבר אליהם ולדון בהם מגיל צעיר. 
 

• המעשייה נפתחת בתיאורי אושר פלאיים של חיי המלך והממלכה. תיאורים אלו מכילים, כביכול, את מה שכל אדם ישמח לאחל לעצמו. עם זאת, ישנם סדקים רבים בתיאור האושר (לדוגמא, ישנם ילדים לא מנומסים, אנשים קרחים וקוצים יבשים). כל אלו נעלמו, עם זאת, כאשר היועצים מנסים לעזור למלך לבכות. אולם כנראה לא הכל מושלם. לדוגמה, יש רופא במדינה, משמע יש מחלות או פציעות (למרות שנכתב שאין) וכן כאשר הרופא לא מצליח לעזור, מציעים להוציא אותו להורג (!). מדינה שבה חושבים על עונש קיצוני שכזה, לא יכולה להיות לגמרי טובה. בנוסף ישנו משפט בסיפור, שמעורר פליאה: "למלך הייתה אישה יפיפיה ושבע בנות חמודות ושלושה בנים אמיצים וחכמים". חשוב להפנות את תשומת לב הילדים אליו ולחשוב עליו בצורה ביקורתית, אולי כסדק נוסף בתיאור האושר הפלאי ואולי כמשפט סטריאוטיפי ומגדרי- בנות = יופי, חמידות, בנים = חכמה ואומץ. כמובן שלא היינו רוצים בנות רק חמודות ובנים רק אמיצים וחכמים. נראה שמשפט זה אירוני – ועשוי להצביע על הבעייתיות הרבה בתאורי ה"טוב המושלם" השורר במדינה. 
 

• הסיפור מזמן שיחה על פתרון בעיות. ניתן לברר עם הילדים איך הם פותרים בעיות, האם הם פונים לעזרה-ולמי. הסיפור מציג את הבעיה כקטנה וגדולה בו זמנית, וכן מציג כל מיני ניסיונות לפתור אותה. המלך אינו מנסה באופן אקטיבי לפתור את הבעיה בעצמו, מנגד הוא פונה ליועציו והם מחפשים פתרון בספרים. הפתרונות שלהם נראים לקורא מעט משונים, והם בעצם מעט סאטיריים וקומיים. לדוגמא : "הלכו והביאו לו קוצים יבשים ופרחים בלי צבעים וילדים לא מנומסים ודגים עם עיניים בצדדים וציפור עם מקור מפחיד ואיש עם קרחת נוצצת ולטאה שאיבדה את זנבה" . לבסוף הפתרון מגיע ללא מאמץ וללא תמיכת יועצים או ספרים. ניתן לומר ש"הזמן עשה את שלו". 
 

• ניתן לראות בסיפור זה מראה לזיוף הקיים בחברה-הרי לא יתכן שכולם שמחים כל הזמן. נראה שהסיפור דווקא מבקר את התרבות בה אנחנו מציגים מבחוץ אושר ושמחה, כאשר בפנים ישנם רגשות נוספים. יתכן כי הסדקים בתיאור האושר, מובאים על מנת להציג את הצד הזה. זיוף שכזה בולט מאוד ברשתות החברתיות, אולם הוא קיים כל הזמן. בסיפור, המלך מנסה להשתחרר מהזיוף הזה ולחשוף את רגשותיו האמתיים. כאשר הוא מצליח, הוא נותן מתנה לעולם-אגם, אשר עוזר לאחרים להשתחרר מהזיוף. 
 

• האגדה עשירה בתיאורים ציוריים, המדגימים את האושר הפלאי של הממלכה. ניתן להתעכב עליהם יחד עם הילדים ולחשוב איתם, מדוע הם רבים כל כך בסיפור.
 

• בולטים אף יותר, תיאורי הזמן הרבים. בשל העובדה כי הזמן הוא מה שפתר לבסוף את הבעיה של המלך, נראה כ תיאורי הזמן משרתים שתי מטרות:- האחת היא, להראות שהבעיה אכן חמורה ולקח זמן רב לפתור אותה. והשנייה, להראות כי הזמן עצמו, הוא שפתר אותה, המלך הזדקן והבין כי מה שהיה לא ישוב.