דיון מקדים
ועיסוק מעמיק בטקסט של הצוות. הקריאה המשותפת תאפשר יצירת זיקה לטקסט, סימון סוגיות חשובות בו ובירור משותף על מה כדאי לדון בו ובעקבותיו בכיתה.
הצעות לדיון מקדים ב"דוד המלך" בצוות:
1. קריאת הטקסט.
2. לאחר קריאת הטקסט, מומלץ לבקש תגובות חופשיות מהמורות. חשוב לנסות להגיב ברמה הרגשית והאישית, לא לחשוב כמורה (“מה אנחנו חושבות ומרגישות”) ועדיין לא לעסוק ב”מה הילדים יחשבו" או "איך כדאי לבצע בכיתה". בשלב זה נתמקד באיך הסיפור פגש אותנו כקוראות מבוגרות.
3. הטקסט מעלה מספר סוגיות שיכולות לעלות במסגרת הדיון:
א) עיסוק בדמותו של דוד:
דוד מוצג כילד חזק, השולט ביד רמה בגיבור ובעל מעמד חברתי איתן. הסיפור אף קרוי "דוד המלך". אך האם באמת מדובר בדמות חזקה? ניתן לטעון שמי שמבקש לשלוט כך בגיבור, שהוא ילד חלש חברתית ופיזית, בעצם מנסה לחפות על חולשותיו שלו (למשל, חולשתו במשחק הגולות ואולי חוסר בטחון בהיבטים אחרים). ביטויים נוספים לחולשתו של דוד הם הבקשה מהגיבור שיגנוב גולות וכמובן פחדנותו אל מול שאר הילדים בכיתה כאשר מתגלה הגניבה בסוף הסיפור. ניתן גם לראות ביחסי השליטה עצמם ביטוי לחוסר הבטחון של דוד: אולי מי שיש לו צורך לשלוט באחרים איננו בטוח בכוחו שלו?
ב) עיסוק בדמותו של הגיבור:
הגיבור מציג עצמו כילד חלש ובעל מעמד חברתי נמוך בתוך מציאות חברתית אלימה ופוגענית. אמנם, בתחילת הסיפור הוא טוען ש"שמח" מהצעתו של דוד להיות עבד שלו, אך ייתכן והסכמתו הראשונית איננה בחירה חופשית אלא נובעת מחוסר ברירה:
"דוד חזק מכל ילדי הכיתה, וטוב להיות עבד של החזק – אם אי אפשר להיות חזק...אם אני עבד של ילד חזק, הוא לא ייתן שיָּכּו אותי. לכן שמחתי להיות עבד של דוד." אמנם, כאמור, הגיבור אומר שהוא "שמח" להיות עבד של דוד, אך הייתכן ולא הייתה לו כל כך ברירה? במצבים קשים של פגיעה וחולשה, גם מה שנדמה כבחירה יכול להתברר – בדרך כלל רק בדיעבד – כמציאות של חוסר ברירה למעשה. למשל, ילד הגדל בסביבה של עוני ופשיעה ומתגלגל לחבורת פשע – האם ניתן לטעון כי זו "בחירה חופשית" שלו? באופן דומה, האם המצב אליו נקלע הגיבור בסיפור הוא גם מתוך חוסר ברירה? הייתכן שלהפוך ל"עבד" ולבצע את כל פקודותיו של דוד, כולל גניבה, לא נעשה אלא מחוסר ברירה? ניתן לקרוא את שלל ההצדקות שנותן הגיבור לאורך הסיפור לפעולותיו שלו באור זה. למשל, כאשר הוא מתלבט לגבי הגניבה, הוא מהרהר, "ואם נשארתי לבדי בכיתה, למה לא אבדוק ואראה אם באמת יש לחזי קופסה מלאה גולות? ואם באמת יש לו, ואם באמת לא אכפת לו אם חסרות לו קצת – מדוע לא אקח ואביא למלך שלי, וכבר אהיה עבד נאמן בהחלט?" הצדקות אלו מראות שלמרות שהגיבור לא באמת מעוניין לבצע את הפקודות של דוד, הוא איננו יכול להתנגד להן ומוצא את עצמו, בסופו של דבר, מבצע אותן בלית ברירה.
ג) עבדות והשתקה:
העיסוק במצב של הגיבור כ"עבד" וההקשר המקראי של דוד המלך מעוררים מחשבות על עם ישראל והעבדות שלו במצרים. הסיפור קרוי "דוד המלך" ולכל הילדים המוזכרים בו יש שמות (חזי, עזרה וכו'), ואילו הגיבור – שמוכן/מחויב להפוך ל"עבד" – הוא חסר שם. על מה הדבר מעיד? האם משמעות העבדות היא ביטול עצמי – להפוך לחסר שם? מה זה בדיוק מצב העבדות שהגיבור מוכן להכניס את עצמו אליו?
בנוסף, בסוף הסיפור הגיבור בוחר שלא לספר לאף אחד על המקרה. הגיבור חווה מקרה חמור, בו הוא מנוצל, מוכה על ידי תלמידים אחרים וחברו מתעלל בו. בכל זאת, הוא בוחר שלא לספר לאיש. מדוע? ניתן להרחיב את הדיון ולעסוק בנושא של "בריונות ברשת" וההשתקה שבריונות זו לא פעם מלווה.
ד) המציאות החברתית המעוותת בסיפור:
בסיפור מתוארת מערכת היחסים נצלנית בין שתי הדמויות. דוד נחשב בכתתו לילד חזק והוא מנצל זאת באופן שלילי וגורם לגיבור להיות עבד שלו ולעשות כרצונו. כל מה ש"המלך" אומר לגיבור הוא עושה ואינו מפעיל שיקול דעת. מתי ילד מוצא את עצמו במצב חלש שכזה? באיזו מן חברה? על פניו, המניעים של הדמויות למערכת היחסים הזו פשוטים: דוד הסכים לחברות כי הגיבור ירוויח למענו גולות והגיבור הסכים למערכת היחסים הזו כי היה חלש בחברה ורצה שדוד יגן עליו. השיא הדרמטי בסיפור מתרחש כאשר דוד מפעיל לחץ על הגיבור לגנוב את הגולות של תלמיד אחר. הוא מנצל את מעמדו לבקשה שאינה מוסרית והגיבור עומד בפני התלבטות קשה: האם לנהוג עפ"י "צו המלך" או עפ"י חוקי החברה המוסריים? הסיטואציה הזו מעלה סוגיות של נאמנות ובגידה: הגיבור נאמן לדוד לכל אורך הסיפור. הוא עושה כל מה ש"המלך" מבקש ללא שאלות וללא התנגדות והיינו מצפים שברגע שהוא יצטרך את עזרתו של דוד, הוא יעמוד לצידו ויגן עליו. אך בולטת פה הבגידה. דוד מתגלה כחסר מצפון וברגע האמת מתנער מהגיבור ואינו תומך בו. דוד מתגלה כחמדן וכאחד שחושב רק על עצמו ועל היותו מקובל חברתית לעומת הגיבור, שעושה הכל למען החברות ביניהם. איזו מן מציאות חברתית זו ומה הגורל של החלשים בה?