על מנת שהטקסט יהיה כר פורה ללמידה ביחידת הלימוד, עלינו לנסות ולגלות יחד אילו רעיונות וסוגיות מעניינים קיימים בו ולהחליט על מיקוד באחד מהם. מומלץ שמיקוד זה יישען על קריאה ועיסוק מעמיק בטקסט של הצוות. הקריאה המשותפת תאפשר יצירת זיקה לטקסט, סימון סוגיות חשובות בו ובירור משותף על מה כדאי לדון בו ובעקבותיו בכיתה.

​

מוצעות שלוש קריאות ביקורתיות של הטקסט:

1. הפניית מבט ביקורתי על יובל:

כדאי לבחון את תגובתו של יובל לעיוורונה של ענת. בתחילה הוא מגיב בתסכול ובדחייה לגילוי המגבלה של ענת. הוא חש מרומה, נבגד וחסר אונים. ענת הסתירה מפניו את דבר מוגבלותה, ואילו ידע זאת בתחילת הקשר, ייתכן שהיה נמנע מכתיבת המכתבים. ההתאוששות מן ההלם והניתוק מחברתו הקרובה-רחוקה אורכים זמן. סיפור המסופר על ידי מדריך בתנועת נוער – על הטוב והרע המשמשים בערבוביה בחיים וכי דווקא ימים קשים מביאים עימם ימים של אור וברכה – גורם ליובל לראות את הדברים בעין שונה. אולם, לאחר הגילוי המטלטל, לא עשה יובל דבר. הוא אפילו "התאמץ" לא לעשות: התעלם ממכתביה של ענת ומגעגועיו לחברותם, לא התייחס לטענות חבריו בבית הספר שהשתנה ולפניותיהם של אביו ואימו.

כאשר קראו לו, הוא ברח אל הטבע והתבודד במקום שלא ימצאו אותו, לא ידברו איתו ולא ינהגו כלפיו בחיבה או בסלחנות. אולם, נראה שלאחר שהרוחות שוככות והמדריך אומר את דבריו, יובל מחליט לעשות מעשה וכותב מכתב לענת. ניתן להבין את מעשה זה של יובל כניסיון אמיתי לגעת בליבו של אדם אחר, המאפשר לו להיות הוא ולנסוך בחייו שמחה ותקווה כפי שרק הוא יכול. נראה שכתיבת המכתב בסופו של הסיפור הינה בבחינת תיקון. אך האם תיקון זה הוא תיקון משמעותי? האם יובל פועל מעט מדי ומאוחר מדי?

​

2. הפניית מבט ביקורתי על ענת:

ענת היא ילדה עדינה, אצילית ומיוחדת עם עולם פנימי עשיר. ההתכתבות שלה מביעה את כמיהתה למערכת יחסים רגילה שלא שמה את המוגבלות שלה במרכז לאורך כל הסיפור (ניתן למצוא רמזים לכך שהיא עיוורת בקריאה חוזרת של הסיפור). ניתן לשאול מדוע לא סיפרה את האמת ליובל מלכתחילה? מדוע לא חשבה לציין זאת כעובדה הכרחית? אולי חשבה שיש בסיס טוב להכרות אמיתית ועמוקה מבלי לגלות את המגבלה, במיוחד כאשר הקשר מבוסס על חליפת מכתבים ולא על מפגשים פנים אל מול פנים? האם מעשה זה בלתי נסלח? והאם בכך נהרס כל סיכוי להמשך החברות ביניהם?

 

3. הפניית מבט ביקורתי כלפי החברה:

הטקסט שופך אור לא רק על הדמויות אלא גם על החברה שסביבן. כיצד החברה מובילה/מעודדת את המעשים והתגובות שלהן? האם היא מכתיבה התנהגויות? הסיפור יכול להעלות, למשל, דילמות על חשיבותה של האמת או על השפעתה של דעה קדומה ביחסים בין אנשים. מעניין לבחון את תגובותיהם של הוריו של יובל לרגע הגילוי. אביו אומר, "אני לא שומע... אמרת משהו?" ולא ממשיך לשוחח איתו למרות שחש כי בנו נסער. אמו "קפאה לרגע במקומה" לאור הגילוי, אך לא מתעכבת על כך, לא משוחחת עם בנה על תחושותיו. ייתכן שדבריו של המדריך בתנועה "על אנשים שנפגעו בגופם אבל משום כך רוחם היתה בהירה יותר ואיתנה יותר", עוררו ביובל רגשי חרטה וגרמו לו לכתוב את מכתב התשובה לענת לאחר כשנה. בסביבתה של ענת מתייחסים אליה כחסרת אחריות לאחר שהיא מבוססת את מגפיה בתוך שלולית על מנת לחוש בגשם. כאשר הודיעו לה על דבר מותו של הגוזל הקטן בו טיפלה, זלזלו ברגשותיה וטענו, "נו, אל תיקחי ללב!" כמו כן, החיפוש שלה אחר איש שיח לשיתוף מחשבותיה ורגשותיה מעיד על כך שלא מצאה אדם קרוב ללבה בסביבתה שיוכל לתאר בפניה את מראה הברבורים. כיצד, אם כן, משפיעה החברה על שתי הדמויות? כיצד היא מעצבת את התנהגותן?